בס"ד

הלכות ת"ב

למורינו הרב שליט"א

שו"ע סעי' ז', כתב המחבר וז"ל: רחיצה אסורה בט' באב בין בחמין בין בצונן אפי' להושיט אצבעו במים אסור. ובסעי' ח' כתב המחבר: טבילה של מצוה בזמנה מותרת, אבל בזמן הזה אין טבילה בזמנה הלכך לא תטבול בו וכן נהגו.

ואגב דעסקינן ברחיצה לא אוכל להתאפק מלהעיר על מנהג של הרבה אנשים אשר לא מתרחצים מר"ח אב עד העשירי בו, וחושבים שלרחוץ הוא איסור גמור, וגורמים בזה לנזקי שכנים וחלול ה' העולה על כולנה, כי למרבה הצער בימים אלה החום גובר והזיעה מתרבה והריח נודף, וא"א לעמוד גם מחוץ לד' אמותיהם, ולפעמים מתכנסים למקום צבור בבית הכנסת וכדומה וכן באוטובוסים, וקשה לעמוד שם בגלל זה. ואין צורך להאריך בגריעות הדבר ובחילול ה' הגדול שיש בדבר זה.

והנה מפורש בשו"ע שכל הרחצה שאסורה הוא רק ברחצה לתענוג אבל להעביר הלכלוך והטיט מותר, ואני מוסיף שזה גם מצוה, וודאי שמותר וצריך להשתמש בסבון וכל דבר שמנקה היטב ובמים חמים. ורחיצה של תענוג נקרא שהולכים לבריכת מים או לים וכדומה לזה.

ועוד דבר צריך להודיע לציבור, שכל בגדי זיעה כגון בגדים הנוגעים בגוף וגם חולצות בכלל זה וק"ו גרבים, כל אלה צריך להחליף בכל יום ואפילו בתשעה באב, ואין איסור יותר בת"ב מכל השבוע בענין זה.

וגם האדם יתרחץ בכל יום בתשעת הימים (חוץ מת"ב) כמו שצריך להתרחץ בכל יום בכל ימות השנה. ואם לא יחליף את בגדיו – בגדי הזיעה – מה הועיל ברחיצתו. ועיין בגמ' בשבת [דף נ' ע"ב] רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונהו, משום שנאמר [משלי ט"ז ד'] כל פועל ה' למענהו, וכתב שם רש"י בד"ה בשביל קונהו – לכבוד קונהו, דכתיב [בראשית א' כ"ז] בצלם אלהים עשה את האדם, ועוד דהרואה בריות נאות אומר ברוך שככה לו בעולמו, ע"כ. ובודאי שלאו דוקא פניו ידיו ורגליו, כי אם כל גופו אינו נקי בודאי הוי כנזם זהב באף חזיר, ולא רק שאינו גורם לשבח בוראו אלא גורם לחלול השם, ואומרים עליו אוי לרבו שלמדו תורה [יומא דף פ"ו ע"א].